מאת יונתן עופרי, עו"ס קליני ופסיכותרפיסט, מטפל רגשי בצעירים
למה הבחירה כל כך מורכבת אחרי הצבא?
בצבא הכול ברור: יש מסגרת, יש תפקיד, מישהו אחר קובע אותו עבורך ומגדיר עבורך את סדר יומך. ברגע שהשירות נגמר, המסגרת הזו נעלמת והחופש שנפתח מרגיש מהר מאוד כמו הצפה.
האפשרויות כמעט בלתי נגמרות – לימודים אקדמיים, קורסים מקצועיים, עבודה מיידית או טיול ארוך – ולא תמיד ברור מה אמיתי ומה רק נראה טוב על הנייר. במקביל, בבית ובסביבה החברתית שואלים בלי הפסקה "מה אתה עושה עכשיו?", והשיח הזה יוצר לחץ לענות תשובה מהירה, גם אם היא לא באמת נכונה.
מעבר לזה, שוק העבודה עצמו לא יציב. מקצועות נעלמים, טכנולוגיות חדשות נולדות, ואין כבר מסלול אחד "בטוח" שאפשר להיאחז בו. כל אלה הופכים את בחירת הקריירה הראשונה לאחת ההחלטות המבלבלות ביותר שצעיר פוגש.
הקשיים הרגשיים שמחזיקים את התקיעות
"אני לא מספיק טוב בשביל זה"
תחושת חוסר ערך מובילה לוותר מראש. לא שולחים קורות חיים, לא ניגשים לראיון, ונשארים במקום בטוח. הפחד מכישלון משתק עוד לפני שנעשו הצעדים הראשונים. הדרך לשבור את המעגל הזה היא להתחיל מהתנסויות קטנות: עבודה זמנית, קורס קצר או אפילו פרויקט חד-פעמי. כל ניסיון כזה מוכיח שהחשש גדול מהמציאות.
"עדיף להישאר עם מה שאני מכיר"
גם אם המסלול הקיים לא מתאים, שינוי מרגיש מאיים מדי. נשארים בעבודה שלא מפתחת או בלימודים שלא מעניינים, רק כי הם מוכרים. כאן עוזר לבחור שינוי מוגבל בזמן – למשל משרה חלקית או קורס ערב – כדי לבדוק איך זה מרגיש בלי להתחייב לשנים קדימה.
"כלום לא מדבר אליי"
הרבה צעירים מתארים חוסר עניין מוחלט. זה לא סימן לבעיה אישיותית, אלא לכך שלא נחשפו מספיק. במקום לחכות להשראה גדולה, עדיף לנסות "טעימות" קצרות: התנדבות, קורס ניסיון או עבודה קצרת טווח. מתוך חשיפה כזו מתחילים להבין מה מושך ומה פחות.
"אני עושה את מה שההורים רוצים"
לפעמים הבחירה לא באמת מגיעה מהצעיר עצמו אלא מהבית. נרשמים ללימודים מסוימים כי זה "מכובד", או מוותרים על תחום מסקרן כי "זה לא יציב". התוצאה היא בלבול בין מה שנכון לי לבין מה שכולם מצפים. כאן כדאי לעצור ולשאול: מה הערכים שלי, לא של ההורים. שיחה פתוחה יכולה לעזור, אבל קודם צריך לברר בפנים מה באמת חשוב לכם.
"כולם רצים קדימה ורק אני נשאר מאחור"
ברשתות החברתיות נראה שלכולם יש כבר מסלול ברור: חבר אחד לומד, השני עובד, השלישי מטייל. התחושה היא של פיגור מתמיד. במצבים כאלה חשוב לצמצם חשיפה להשוואות, ולהחזיר את הפוקוס פנימה: מה מעניין אותי עכשיו, בלי קשר למה שהחבר עושה.
"אני מפחד לבחור לא נכון"
הפחד מ"בחירה שגויה" יוצר שיתוק. מחכים לרגע שבו הכול יהיה ברור, והרגע הזה לא מגיע. כאן עוזר לאמץ חשיבה של ניסוי: לבחור מסלול זמני – שנה של לימודים, עבודה קצרה או קורס מקצועי – ולראות מה יוצא ממנו. גם אם זה לא הכיוון הסופי, זה נותן כיוון ותנועה קדימה.
המקום של טיפול רגשי בתהליך בחירת קריירה
תחושת הבלבול אחרי השחרור היא טבעית.כמעט כל צעיר מתלבט, קופץ בין רעיונות, מחליף עבודות זמניות, וזה תקין לגמרי. זה הופך לבעיה כשזה לא עובר: כשהבלבול נמשך חודשים ארוכים, כשהחרדה סביב העתיד מפריעה לישון או להתרכז, כשההערכה העצמית נמוכה עד כדי כך שגם שליחת קורות חיים מרגישה כמו משימה בלתי אפשרית, או כשהלחץ מהבית יוצר עימות קבוע. להבדיל ממצבים של התלבטות מקצועית בה מומלץ לפנות לייעוץ קריירה, במצבים של משבר אחרי צבא מומלץ לפנות לטיפול רגשי.
בטיפול הרגשי מתמקדים בכמה נקודות שמוכרות כמעט לכל צעיר בתחילת הדרך:
- חיזוק ביטחון עצמי – צעירים רבים מגיעים עם תחושה שהם "לא מספיק טובים". בטיפול בוחנים את האמונות האלה מול מציאות, מתרגלים צעדים קטנים (כמו ראיון מדומה או משימה קצרה), ומלמדים את המוח לחוות הצלחה מצטברת. הביטחון לא נבנה ממחשבות חיוביות אלא מהתנסות בפועל.
- עבודה עם חרדה ואי-ודאות – אחד הגורמים המשביתים ביותר הוא הצורך להיות בטוחים במאה אחוז לפני שמקבלים החלטה. בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) מפרקים מחשבות קטסטרופליות ("אם אבחר לא נכון החיים שלי ייהרסו") ומתרגלים חשיפות קצרות לאי-ודאות, כמו להגיש מועמדות למשרה גם בלי עמידה בכל הדרישות. ככל שהחשיפה גדלה, היכולת לשאת חוסר ודאות מתרחבת.
- בחירה לפי ערכים ולא לפי ציפיות – גישת ACT (תרפיית קבלה ומחויבות) עוזרת למי שמרגיש כלוא בין רצון אישי לבין מה שההורים או החברה מצפים. במקום לשאוף להחלטה מושלמת, לומדים לזהות ערכים אישיים (יציבות, עצמאות, יצירתיות) ולבחור צעד שמתכתב איתם, גם אם הוא זמני. זה מאפשר תנועה קדימה בלי להיתקע על השאלה "מה אם אני טועה".
- תרגול מצבים מלחיצים בסביבה בטוחה – עבור מי שנמנע מראיונות או מהצגה עצמית, סימולציות טיפוליות ולעיתים גם שימוש במציאות מדומה (VR) מאפשרים להתנסות בסיטואציה מאיימת בצורה מבוקרת. אחרי מספר חזרות, רמת החרדה יורדת, והמעבר למציאות עצמה הופך אפשרי.
באילו מצבים טיפול רגשי עשוי לעזור?
בחירת קריירה אחרי הצבא היא משימה מורכבת. אז נכון, זה טבעי להיות מבולבלים, אבל כשהפחדים מנהלים את היומיום או מונעים גם צעדים בסיסיים, חשוב לזהות שזה כבר לא "רק בלבול" אלא חסם שדורש התייחסות.
טיפול רגשי עשוי לעזור ברגעים שבהם התקיעות הופכת למשקולת: הוא מחזק ביטחון עצמי, מלמד להתמודד עם חרדה ואי־ודאות, ומאפשר להחזיק קונפליקטים פנימיים או משפחתיים בלי להישבר מהם. בשילוב עם ייעוץ קריירה ומשאבים ציבוריים, נוצרת קרקע שמאפשרת לא רק לחשוב על העתיד אלא להתחיל לבנות אותו בפועל. בסוף, מה שחשוב הוא לא למצוא תשובה מושלמת מיד, אלא להסכים להתקדם צעד אחר צעד, ומתוך התנועה הזו לגלות את הכיוון הנכון.