את אורלי פגשתי לראשונה במסגרת קבוצת נטוורקינג במסגרת מפגשי הנטוורקינג של BIZ. כבר אז נוצר בינינו חיבור והתברר שיש לנו הרבה מן המשותף בניסיון התעסוקתי כמנהלות בכירות במערכות מרובות גברים ובבחירה לצאת לעצמאות ולעסוק באימון.
השיחות בינינו היו מרתקות ומעצימות ועסקו רבות בסוגיית נשים מנהלות ומנהיגות נשית.
בעוד אני התלבטתי לגבי המיקוד בתחום האימון בשילוב ההנחייה והייעוץ הארגוני, אורלי כבר החלה במפגשי העצמה נשית בביתה הפרטי.
יום אחד היא הציעה לי להצטרף אליה לאחד ממפגשי ההיכרות עם עולם האימון הקבוצתי בהנחייתו של רובי שטיינר שהיה מחלוצי המאמנים בארץ. סמכתי על חוות דעתה של אורלי וממילא נהניתי בחברתה (היא בעצמה אישה חכמה ומרתקת) וכמובן שהסכמתי.
ואז, כשהגעתי לנקודת המפגש, נפלו פניי. זה היה באחד ממרתפי איזור התעשייה בתל אביב כשעשרות אנשים צובאים על הדלתות. אבל אחרי דין ודברים השתכנעתי להישאר, (ברור לכן מי הייתה המשכנעת…) והיום בפרספקטיבה לאחור של למעלה מ-12 שנים אני מודה לאורלי על המתנה הנוספת שהעניקה לי.
רובי שטיינר, שהכריז על עצמו כבר אז שכמאמן שבחר להפוך אנשים רגילים לבלתי רגילים ומנהלים טובים למנהיגים, העביר מפגש מרתק והצליח לשכנע אותי שאפשר לבצע אימון קבוצתי איכותי ואפקטיבי. כאן נחשפתי לעוצמות של האימון בקבוצה. אירוע מכונן זה איפשר לי להתמקד ולהבין שאפשר לשלב את תחומי הידע והניסיון שלי בתחום הניהול והתעסוקה עם הבחירה שלי ליצור מציאות טובה יותר לכל אדם ובכל ארגון.
בטור שלי אליכן אני בוחרת להתמקד בניהול ובמנהיגות נשית. נושא מוכר על כל צדדיו – לטוב ולפחות טוב… נשתף בקונפליקטים משותפים, בתחושות, בשאלות המעסיקות ובמשמעויות וההשלכות.
לפני מספר שבועות התקיימו בארץ הבחירות לרשויות המקומיות, אתן בוודאי זוכרות את הפוסטים שעלו בנושא. לצד הישגים משמעותיים מספר שיא של משתתפות וראשי רשויות חדשות, הדרך עדיין ארוכה ומורכבת ומחכה דרך ארוכה להמנהיגות הנשית בשלטון מקומי.
הפעם אני בוחרת להציג קצת מדבריהן של הנבחרות ואלו שלא נבחרו ולשאול, איפה זה פוגש אתכן?
מעיין מרשימת הנשים של תל אביב אמרה בראיון ל-supersonas: "באנו קצת חסרות ביטחון, לא הכרנו את העולם הזה בכלל. סביר להניח שבפעם הבא שזה יקרה אנחנו נהייה יותר חכמות ויותר אמיצות".
היא נוגעת באתגר שמאפיין את המנהיגות הנשית בכלל. חוסר הביטחון ו"תסמונת המתחזה". (תסמונת המתחזה מאפיינת נשים רבות ולמעשה גורמת לאישה, ללא קשר עד כמה מקצועית, מוכשרת ויכולה היא, להרגיש כאילו מישהו תיכף "יחשוף את הבלוף" ויעלה עליה, יגלה שהיא לא מה שהיא מתיימרת להיות). אבל בעוד נשים רבות נותנות לתחושה הזו לעצור אותן, מעיין ויתר חברותיה עברו את המשוכה הזו והאמינו ביכולותיהן.
מעיין צודקת בהנחה שהעשייה מובילה לניסיון ועצם התמודדות מציבה אותן במקום טוב יותר, מסוגל יותר ועוצמתי יותר, בלי קשר לתוצאה הסופית.
עוד ציטוט של שלי מאותה רשימה: "הכוונה הראשונית שלי הייתה, ביום הראשון שהתחלתי את זה, להגיע למצב שכל אישה שתגיע לקלפי, לא יהיה לה נעים לשים משהו שהוא לא רשימת נשים וכל גבר ישאל את עצמו, האם הוא שוביניסט, אם הוא לא שישים פתק לרשימת נשים". שלי מתארת איך זה לא קרה בפועל. האם החשש ליצור פרובוקציה גבר? האם המועמדות בסופו של דבר יצרו קמפיין מקטין יותר? "נחמד" יותר?
הצורך לרצות, להיות נעימה ו"מחליקה בגרון" הוא מוקש נוסף במנהיגות הנשית וכדאי לתת עליו את הדעת. הוא חוסם, הוא עוצר והוא פוגע ביכולת להגשים. אולי אתן מכירות סיטואציות כאלה ביום-יום שלכן.
עצם המודעות למכשול זה, הוא כבר חצי מהדרך להתגבר עליו ואין ספק שבהתמודדויות הבאות, הקול של הרשימה ישמע ממוקד, ברור וחד יותר.
לשמחתנו, בבחירות המוניציפאליות האחרונות התמודדו מספר הנשים הגדול אי פעם (3400 נשים), מספר שיא של נשים שיצרו מציאות חדשה דה פקטו ופרצו דרך לעוד נשים רבות נוספות אחריהן.
בפועל, זכינו במנהיגות חדשות – בחברות מועצה, בראשי מועצות מקומיות, בראשי עירייות, שיביאו אל השולחן את האני מאמין שלהן ואת המנהיגות שלהן. מה יאפיין את ההנהגה שלהן? אפשר כרגע רק לנחש.
מניסיוני בתחום הייעוץ הארגוני והתעסוקתי, מנהיגות נשית היא עניין מגוון למרות מאפיינים ואתגרים דומים. להתמודד, להגיע ולתפקד במוקדי כוח, בתפקידים בכירים ובהנהגת הארגון היא תמיד עניין שדורש גם את היערכות המנהלת וגם את תמיכת ומודעות הארגון.
מה דעתכן? איפה נתקלתן באתגרים של המנהיגות הנשית ואיפה ביתרונות הרבים שבה? האם לדעתכן, השיח בנושא והמודעות ההולכת וגוברת למנהיגות הנשית בניהול, מאפשרת לנשים להגיע רחוק יותר?
אני מזמינה אתכן לשאול אותי, להתייעץ ולדון בכל נושא הקשור למנהיגות נשית. אשמח לענות מניסיוני.